יותר מ-110 ימים רצופים של תוכן AI יומי. השיטה ששרדה תינוק חדש.
השורה התחתונה: עקביות היא לא תכונת אופי, היא פייפליין. אני מפרסם תוכן AI כל יום כבר יותר מ-110 ימים ברצף, לצד משרה מלאה ובן שזה עתה נולד, והרצף שורד כי התהליך כמעט לא צריך אותי.
הכלל ששינה הכל
להראות את הכלי רץ. אף פעם לא לדבר על כלי בלי להריץ אותו על משימה אמיתית מהשבוע שלי. הדגמה של חשבונית אמיתית שמעובדת מנצחת עשרה פוסטים על "עתיד ה-AI". אנשים סומכים על מה שהם רואים עובד.
הפייפליין שמאחורי הרצף
כל פריט תוכן עובר את אותם שלבים, ורובם אוטומטיים:
- לכידה. כל רעיון, צילום מסך או ניסוי חצי עובד נוחת בתיבה אחת ברגע שהוא קורה.
- רימיקס. מנוע שבניתי הופך חומר גלם לטיוטות: הוקים, כיתובים ותוכנית עריכה, בקול שלי, לא בקול AI גנרי.
- מעבר אנושי. אני מקליט ועורך את החלק שחייב להיות אני. זה השלב היחיד שעולה זמן אמיתי.
- פרסום ותיעוד. לחיצה אחת, ומונה הרצף מתעדכן לבד.
כשהמערכת רצה, יום תוכן עולה לי פחות משעה.
מה 110 ימים לימדו אותי
כמות מוצאת את הקול שלך. שלושים הימים הראשונים נשמעו כמו כולם. איפשהו סביב יום חמישים הופיעו דפוסים שהם שלי: פרקטי, עברית קודם, תמיד כלי אמיתי על משימה אמיתית.
הרצף הוא מנוע כפייה חיובי. הידיעה שאני מפרסם מחר מכריחה אותי לנסות כלים חדשים היום. חצי מהידע שאני מייעץ בו קיים כי הרצף דרש חומר.
שלמות היא האויב של יום 111. פוסט טוב מספיק שיוצא מנצח פוסט מושלם שמחכה. הקהל סולח על קצוות מחוספסים. הוא לא סולח על היעלמות.
שאלות נפוצות
אתה מכין תוכן מראש? חלקית. חומר גלם נלכד כל הזמן, אבל אני מפרסם יומי ולא מתזמן שבועות קדימה. תגובה טרייה לכלי טרי עובדת טוב יותר.
מה קורה כשאין רעיון? בפייפליין תמיד מחכה מלאי של רגעים שנלכדו. התיבה אף פעם לא הייתה ריקה, כי שימוש ב-AI כל היום מייצר תוכן כתופעת לוואי.
רוצים לדבר על משהו שקראתם כאן?
דברו איתי